יום ראשון, 11 במרץ 2012

אהרן, דיבור והיגיון

מה שמטריד אותי השנה אחרי קריאת פרשת כי תשא זה מה קורה בדיוק עם אהרן?
קִראו נא בחופשיות;
וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו. ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם והביאו אלי. ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן. ויקח מידם ויצר בחרט, ויעשהו עגל מסכה, ויאמרו; אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, ויקרא אהרן ויאמר; חג לה' מחר! וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגישו שלמים, וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק...
...ויאמר משה אלא אהרן; מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה? ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני, אתה ידעת את העם כי ברע הוא. ויאמרו לי; עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו  מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. ואומר להם; למי זהב? התפרקו ויתנו לי, ואשליכהו באש ויצא העגל הזה! וירא משה את העם כי פרוע הוא, כי פרעֹה אהרן לשמצה בקמיהם...
ההסברים של מדרשי חז"ל, רש"י, אבן עזרא, רמב"ן, ספורנו וכו', אינם משכנעים אותי מספיק. אמנם, כבודם במקומם מונח, עם זאת, לפטור תדהמה כזו במחי יד, אין זה מספק. על פי התיאור בכתובים, אהרן פשוט מגבה את עם ישראל ודוחף אותו לעשות את העגל. אהרן מצטרף באהדה לחינגא המבעבעת והמופרעת של העם סביב עגל הזהב. לפטור זאת בניסיון עיכוב, בהסטה או בפחד, הרי זה לברוח מן המשמעות הנוקבת המנצנצת כאן.
מה שמטריד זה שגם לא ניתן בשום אופן לטעון שאהרן השתתף במעשה העגל. זה אבסורדי (ראו באבן עזרא למשל). זה כל כך ברור גם בהקשר הכתובים. משה מתעלם מאהרן, אחרי שהוא שומע את המונולוג הארוך שלו, הוא נפנה אל העם וזועק; מי לה', אלי! מכירים את ההבעה הזו? כאשר אדם חולק בעליל על עמיתו אבל הוא לא יכול להביע זאת, או אז, הוא מפנה עורף במין התעלמות וממשיך את דבריו מן המקום בו הוא התחיל, כביכול הוא לא שמע את הסבר הביניים. טמון כאן מתח נאנק. לאהרן יש מה לומר אחרת, אחרת ממשה, הוא מעוניין להביע ממד אחר לגמרי, ומשה מתעלם. מה הוא באמת רוצה לומר? איך הוא יכול לסנגר על עצמו.
כל העניין מרתק משום שלראשונה אנו יכולים למצוא בתורה מתח טיעוני. לא מדובר כאן בויכוח, בתיוג, בהפרדה. לא ולא. מדובר באלם. אלם מוחלט. אהרן הוא מבט אחד ומשה מבט אחר לגמרי. אין הם מתווכחים, אין הם מתדיינים, אין הם דנים אחד את השני. הם לא מוציאים את הטיעונים לפועל, הם לא מחצינים את הבעתם, לא מתפרצים, לא מתגוננים. לא מצליחים לדבר.
איכשהו, זה כבר מזכיר לי את הסוד של אברהם בעת העקדה, את קירקגור ואת דרידה ב'מתת מוות'. קיים כאן הממד הפרטי בלשונו של קירקגור, זה שאיננו מסוגל להיות מובע משום שהוא לא משתתף בטיעון אוניברסלי כלשהו ולפיכך איננו יכול להתכרבל בשפה ולהיטען בצורה כזו או אחרת. מעשים הנעשים מתוך שתיקה מוחלטת, מתוך הבעה קטועה, הצגה אילמת. אהרן, כמו אברהם, אומר הכל ולא אומר כלום. הוא מספר במונולוג ארוך, משתתף באהדה, ולא מסביר שום דבר.
עפ"י חז"ל, אהרן הוא אוהב שלום ורודף שלום, משקר פה ומשקר שם בכדי להשיג את השלום. דרכו מנוגדת לכאורה בתכלית לצו הקטגורי של קאנט. הוא עובר על הצו בכדי לקיים צו. הוא משקר בכדי להשיג שלום. הוא משתתף בעגל בכדי לא להשתתף. איך כל זה מתרחש? אהרן הוא דמות בלתי הגיונית בעליל, היינו אומרים; לא איש אמת.
אולי כל זה כתוב כאן בכדי להחצין ממד בלתי הגיוני. בלתי מוסבר.
לעשות את העגל נגד העגל.
אולי יש דברים שלא ניתן בכלל לדבר עליהם, ניתן רק לעשות אותם?
מי הוא אהרן? מה בשורתו?
- - -     

4 תגובות:

  1. מעניין שלא ציינת לגמרא בסנהדרין, אפשר לעשות בה "קריאה" שלמה שמובילה למסקנות דומות לאלו שכנראה יש לך:
    סנהדרין ו, ב:
    רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע [לעשות פשרה בין בעלי דין, אלא יש לפסוק את הדין לאמיתו], וכל הבוצע הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר "בצע ברך נאץ ה'", אלא יקוב הדין את ההר, שנאמר "כי המשפט לאלהים הוא", וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר. אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון".
    יש כאן הנגדה בולטת בין משפט האמת לאמיתו, האבסולוטי ומיוחס לאלוהים, לבין השלום שלדעת בעלי הגישה השניה הוא חטא, אך "רבים משיב מעוון".

    השבמחק
  2. אכן, זו הגמרא שניסיתי להבליע בין השיטין ושמאידך לא רציתי להיכנס לרוחבה ועומקה, עכ"פ, יישר כח על הציון.
    עם זאת, אציין שמקובל לראות באהרן דמות כפי שאתה מציג אותה כאן, היינו, בהנגדה לדמותו של משה ששיטתו היא 'יקוב הדין את ההר', נון קונפורמיזם, אהרן הוא מעגל פינות בכדי להפיק רווחים. הקריאה הזו היא הקריאה המקובלת שלא אותה רציתי להחצין. רציתי כאן לבטא, -ולכן הדגשתי את תגובתו של אהרן בעגל-, את העובדה שמנטליות זו של אהרן איננה נתונה לניסוח שיטתי כפי שאתה מציג אותה כאן. לא ניתן להציל את אהרן גם לא בהסבר שהוא מעגל פינות ומשיב רבים מעוון, לדעתי, מה שקרה בסיפור העגל חורג מזה לחלוטין ולכן גם בלתי מובן, גם מי שמעגל פינות איננו יכול לעשות ההיפך ממה שהוא נדרש, האם מותר לרצוח בכדי להחזיר בתשובה? בפרשה הזו מוצאים כביכול דבר מה אבסורדי באישיותו של אהרן, וזה מה שעניין אותי כאן במיוחד.
    ושוב, תודה על ההארה.

    השבמחק
  3. ויתרתם בקלות יתירה על בקורת המקרא הגורסת כי מדובר בשתי מסורות מנוגדות של עבודת האל.שני קולות מנוגדים.זו של ירושלים וזו של דן.סופו שהסיפור המצוי בתנך נערך עיי אנשי המסורת של בית המקדש בירושלים

    השבמחק
  4. העמדה של ביקורת המקרא איננה רלוונטית מבחינתי בהקשר זה משום שהתהייה נובעת דווקא מן ההתייחסות אל התנ"ך כחטיבה אחת וב'השהיית' השאלות ההיסטוריות מחוץ לתחום השיפוט משום שלא הן נקודת המוצא בהקשרים אלו, אלא דווקא המסר החינוכי והערכי של התנ"ך בחטיבתו המוגמרת כפי שהיא מקובלת בסופו של דבר.
    לביקורת המקרא יש אולי ערך היסטורי אולם הערך של התנ"ך והקריאה, עכ"פ הדתית, בו, איננו ערך היסטורי אלא ערך ערכי, כך שזה לא כ"כ רלוונטי.
    עכ"פ, הערתך לגופה מעניינת מאוד ואכן גורמת עוד יותר להקצין את הנאמר.
    תודה

    השבמחק

יעקב ועשיו במחרוזת סיפורי בראשית

"וָאוֹהַב את יעקב ואת עֵשָׂיו שָֹנֵאתִי". מילים אלה של מלאכי מקפלים בתוכם פרשנות מסורתית ומדרשית מקובלת לסיפורי יעקב ועשיו. ...