להלן חלק קצרצר מתוך הסרט ההוליוודי של החברה המערבית העכשווית, הלקסיקון הפילוסופי והמוסרי שלה;
אז, קודם כל מגדירים, עפ"י האינטרס של המגדיר, ואחר כך נלחמים. הטובים נגד הרעים, (ארצות הברית נגד אירן, דמוקרטיה נגד דת, נאורות נגד חשוכים, תרבות והשכלה נגד הפרימיטיביות). הטובים מנצחים, (כמו אצל אורוול, תמיד, זה לא מותנה. ארה"ב תמיד תנצח משום שהיא יוצאת למלחמה על סמך הניצחון). יש למצוא את הרעים, לדכא אותם, ולחבור לטובים. מי שמצא יותר רשעים הוא ניצח.
החשיבה היא טוטלית; הטובים הם בצד הטוב, או להיפך, הטוב הוא בצד של הטובים. הרע הוא בצד של הרעים. רע שעושה משהו, עושה רע, גם להיפך. רע שהורג זה רע (כמובן), טוב שהורג זה טוב (זה למען 'הגנת' הדמוקרטיה). הטובים הם הטובים (ה' הוא האלוקים). חיזור אחר אישה, כאשר הוא הרואי, הוא גברי, הוא מצדיק לפיכך הריגת עיר שלמה. כיבוש מוכשר בשם החוק, שלטון החוק. כי החוק הוא הטוב, זו האקסיומה.
אין בלקסיקון ההוליוודי דיון על ערכים, הערכים הם נתונים מראש, התפקיד שלנו זה להילחם. לא מתדיינים על הטוב והרוע, נלחמים להגנת הטובים, (כאמור, אין אבחנה בין ה'טובים' לבין ה'טוב'). לאן אחבור? אין קונפליקט. לטובים. אין הפרדה (המאפיינת באופן כללי כל 'מחשבה' במובן המקורי של המונח) בין האדם לבין מה שהוא מייצג, בין האידיאה לבין המעשים, מה שעושים בפועל או מה שחושבים. יש מוחלטות. האדם וייצוגו הם אלו שקובעים את תוכנם המהותי והמוסרי של המעשים. הגיד לך מה טוב ומה ה' דורש מעימך- ראה מה הטובים עושים!
הלינץ' בקדאפי הוא טוב. (הוא זהה עם האינטרס האמריקאי), דיכוי הדיקטטורות! (אמריקה זה כמובן לא דיקטטורה, כי היא בצד של הטובים). ברית סחר עם ערב הסעודית היא טוב. התערבות בלוב, לא בסוריה (אין אינטרס לטובים). הבורקה אסורה, (זה נגד חופש הפרט, נגד הנשים). הפרדה בין נשים לגברים אסורה (הדרת נשים, זה בצד של הרע למי שלא יודע).
לטובים יש אישור להכל בדרך אל הטוב (מכירים את זה מהוליווד?), וגם, יש גנבים שהם גונבים בכדי לחיות טוב לא בשביל לגנוב, זה כבר יותר בסדר. הם לא 'גנבים'. ביחס לגנבים הם הטובים. (נכון, יש יותר טובים). האמריקאים יותר טובים. החילונים יותר טובים, אה, סליחה, החרדים יותר טובים, החילונים הם הרעים. לא מדוייק, יש את הדתיים השפויים (הטובים) ויש את הקיצוניים (הרעים כמובן).
טוב, צריך סדר פעם אחת ולתמיד. מי הטובים ומי הרעים? צריך דרוג, מאחד עד עשר, זה ילך. יש יותר טובים ויש פחות טובים. ואל תשכחו את הרעים. ואת אורוול. ואת טוקוויל.
חיים בסרט...
(נ.ב. אינני מתכוון ללגלג או לבוז לתרבות המערבית, עליה אמר לוינס שלחלוק עליה יהא כמו לחלוק על גובה ההימליה, אני מתכוון לעורר תשומת לב לטריווייאליות הוולגארית שלה, ולהצביע על העובדה שהתרבות המערבית יכולה ליפול מהר מאוד לכדי משחק שטותי של קלאסיפיקאציות, באותה מידה שדת וערכים יהודיים יכולים להתנפח לכלל פגאניזם פולחני ריק.
שנית, אינני מבקש להביע כאן דעה כלפי הנושאים המוזכרים עצמם אלא רק לערוך הדמיה של הסרט ההוליוודי הזה, סרט העוסק במיון פתטי של 'שלנו' ו'נגדנו', אין כוונתי ליטפל לסוגיות הנזכרות עצמן).
