יום שבת, 26 בנובמבר 2016

אברהם ופני המלאך: פני האל הממשיים. גילוי פניהם של יצחק וישמעאל, המושתקים.

א.
הטראומה של הזנחת הילד והצלתו מתרחשת פעמיים, עִם ישמעאל ועִם יצחק. הגר מגורשת בשל הריונה, ובמדבר, עזובה ושכוחה, היא מתבשרת על לידתו של ישמעאל. לַמקום שבו המלאך מבשר לה על כך ומעודד אותה קָראוּ "באר לַחַי רואי", מכיוון שהיא ראתה שם אלוהים: "אתה אֵל רואִי, כי אמרה, הגם הלום ראיתי אחרי רואִי". זה המקום שבו נראה המלאך ומחיה את הילד. פעם שנייה גורשו הגר וישמעאל הקטן מן הבית, וכאשר הילד היה בסכנה תחת השמש הקופחת, נגלה שוב מלאך ה'. גם שם מופיעה הראִייה כאלמנט ההצלה: "ויפקח אלוהים את עיניה ותרא באר מים".
הטראומה הזאת מתרחשת גם עם יצחק. אברהם הולך בציווי האל להעלות את בנו לעולה, להקריבו, וברגע האחרון מופיע מלאך ה' ואומר "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה". לַמקום ההוא קרא אברהם "ה' יִראה, אשר יֵאמר היום, בהר ה' יֵראה".
בשני המקרים המוטיבים שווים: מלאך ה' הוא המופיע ולא האל עצמו. בגירוש ישמעאל האל מתערב לטובת הגירוש ואילו המלאך הוא המנחם במדבר, כך גם בעקידת יצחק, האל מצַווה על העקידה והמלאך הבא בשם ה' מצַווה על החיים. כמו כן, שני המקרים קשורים לראיית פני ה'. כל הופעת מלאך נקראת ראִייה. ובשני המקרים הופעתו של המלאך באה להציל את הילד.
ב.
בכל הסיפורים הללו ישמעאל לא מוזכר בשמו. הוא מוזכר בהתחלה כאשר המלאך אומר להגר לקרוא לבנה ישמעאל. לאחר מכן אנו שומעים לאורך כל הסיפורים הללו על ה'נער', ה'ילד', ועל 'בן הגר המצרית'. כך גם לגבי עבד אברהם, שעם הזמן כל כך פשוט שמדובר באליעזר, אבל בתורה לא מוזכר שמו אפילו פעם אחת בהקשר זה, מדובר ב'עבד', ב'איש', וכיוצא בזה.
יצחק, בעקידה, לעומת זאת, כן מוזכר בשמו. אולם כשהמלאך פונה אל אברהם הוא אומר לו "אל תשלח ידך אל הנער", הוא לא מדבר על יצחק. ההסבר ברור: כאשר מדובר על ציווי העקידה מדובר על 'יצחק', שהרי כל המשמעות של העקידה היא ההתייחסות לשם הפרטי של יצחק מתוך ההיכרות והאהבה עמו, ודווקא בשל כך הקרבתו לעולה. המלאך מַפנה אפוא את תשומת הלב אל 'הנער'. דווקא כאן אנו צריכים להפסיק לדבר על הבן האהוב והמובטח יצחק, ולדבר על הנער, הזרוק, המסכן, חסר השם.
אם נעקוב אחרי כינוייו של ישמעאל נשים לב לפרטים דומים: המלאך קורא אף שָם לישמעאל בשֵם נער: "כי שמע אלוהים אל קול הנער באשר הוא שם", "קומי שאי את הנער". ועוד כמה וכמה פעמים. בפי אברהם והגר מדובר ב"ילד", ואילו בפי שרה, המגרשת, מדובר ב"בן האמה המצרית", בזלזול מופגן.
ג.
מציווי אלוהי שכולו מופשט, אידיאי, מנותק, ואדיש ומנוכר למציאות ולחוויית החיים. ציווי אלוהי שאינו נחבט בקרקע, שאינו נפגש בקרע של המציאות, מגיח המלאך המצַווה על החיים, על הממשות, על הנוכח. אם אברהם עמד לשחוט את בנו, המאכלת מונפת, וההקדשה, האקסטזה הדתית, בשיאה, לפתע בא המלאך ו'מקרקע' הכל לדמות פניו המיוסרות, האנושיות מאוד, של הנער האבוד. זאת בשורתו הממשית של המלאך. כך גם לגבי ישמעאל; אם ישנה הוראה אלוהית קשוחה, "יקוב הדין את ההר", לגרש את האמה ואת בנה, מגיח המלאך באמצע הסיטואציה 'הממשית' של הטרגדיה האנושית המתחוללת כאן, הנער הזרוק במדבר תחת השמש, בצמא המטורף, ומצַווה על החיים. לא לחינם מלאך זה תמיד מופיע כ'ראייה'. העיניים נפקחות. רואים את אלוהים נוכח, כאן, ממשי.
זהו הציווי הכפול של אלוהי אברהם. אלוהים זה אינו דורש טמיעה בתוך אקסטזה דתית מופשטת, אלא הוא דורש חסד משפט וצדקה, כפי שהוכרז על אברהם. וזה האל שאברהם פוגש שוב ושוב במהלך חייו. זאת התשובה לאלים הפגאניים, האליליים, שבפולחנם ציוו מוות וחידלון. מלאך ה' מבשר חיים, מבשר זרע, קיום משפחתי, אהבה וחמלה כלפי ההומני שבבני אדם ושבמציאות. כלפי ה'ממשות' של בני אדם ולא רק כלפי הקטגוריה המופשטת שלהם. זאת קריאת תגר על המעמדות, בעיקר על מעמד העבדות, וגם על מעמד הבן המוקרב.
לא פלא שסיום הדרמה הזאת מתרחש בבאר לחי רואי, המקום שבו הוזנחו הגר וישמעאל ואשר בו הופיע המלאך. שם מתגורר יצחק. הוא גם מביא את רבקה לאוהל שרה אמו. יצחק וישמעאל קוברים יחד את אברהם אביהם. זהו המקום שבו מתוקנת המשפחה, שבו הכל חוזר אל מקומו אחרי ההיעלמות המוחלטת של יצחק לאחר העקידה.

(השלמה קצרה לדברים שנפתחו בשני מאמרים אחרים על אברהם:


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

יעקב ועשיו במחרוזת סיפורי בראשית

"וָאוֹהַב את יעקב ואת עֵשָׂיו שָֹנֵאתִי". מילים אלה של מלאכי מקפלים בתוכם פרשנות מסורתית ומדרשית מקובלת לסיפורי יעקב ועשיו. ...