יום שבת, 16 בנובמבר 2013

יעקב - סיפורה של דיאלקטיקה

יעקב.
תועה, תוהה, מבקש לפגוש את אחיו הרחוק, הלוחמני, תאב הנקם. לאחר התכנונים והאסטרטגיות המורכבות, לאחר הטיפול המסור בסִבלונות השלום והפיוס, הוא מבקש להתבודד בלילה אפל, נטול ירח. יעקב הוא איש של לילה, של ערב, של חושך. והוא תופס את הפרדוכס של החושך. מצד אחד, הוא היצר הרע, הרוע, השלילה, ה'לא טוב', ומצד שני, הוא המקום אשר שם האלוהים. כאשר אין יקום, אין הוויה, אין קוסמוס ואין לוגוס, יש 'חושך על פני תהום'. וכאשר משה מבקש להתעלות מעל לקולות ולברקים המופיעים בפני העם, לעלות אל ההר, אל הגובה, הוא מבקש לעלות אל הערפל ואל החושך 'אשר שם האלוהים'. משום שהחושך נותן מקום לטעות. ולכן החושך הוא כל כך אנושי, ויעקב, דמות כה אנושית, מוצאת את עצמה בחושך. בחושך לא רואים דבר, אין טוב ואין רע, אין חיובי ואין שלילי, הכל מורכב. בדיוק בשל הסיבה הזאת זה המקום אשר שם האלוהים, ובדיוק מן הסיבה הזאת זה גם המקום של יצר הרע. יעקב מבקש לעבוד את אלוהיו ביצר טוב וביצר הרע, משום שהוא מבין שהמקום בו פוגשים את האלוהים הוא מקום משכנו של יצר הרע. היכן שישנה מורכבות, שיש ערפל, שהדברים לא ברורים, לא נהירים. ולכן רק בן אנוש יכול לעבוד את אלוהים. וכאשר ביקש האל לתת תורה לבני אנוש התרעמו המלאכים בקול ניחר וזעמו על כך שהיא יורדת אל פחיתות שכזו, והאלוהים יצא להגנת בני אנוש בשם יצר הרע שלהם. כלום אצל המלאכים יש יצר הרע? יש תאווה? רק אדם מסוגל לקבל תורה. דווקא מתוך האפשרות שלו להיות מורכב הוא מסוגל ללמוד. ללמוד אין סוף. כמו האלוהים עצמו. המלאך אינו מבין כל מורכבות, הוא מבין רק אור, רק ברירוּת, לכן הוא גם לא עושה שתי שליחויות. המלאך הוא הכוח המניע, האידאה, הקונאטוס, של הדברים עצמם. האידיאה של הפרח יכולה להיות רק פרח והאידיאה של שולחן יכולה להיות רק שולחן. המלאך הוא סטטי ולכן אין לו תורה. הכל מוכתב לו, הכל ברור לו. אולם האדם יכול לעשות הרבה שליחויות, ותודעתו מסוגלת לתפוס 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים', צלם אלוהים, צדדים לאין סוף. יעקב, נפנה בתפילת ערבית שלו, זו המאופיינת כפגיעה, כמפגש עם האלוהים, משום שמפגש אמיתי נעשה רק בחושך, בְּפתע, והוא מצריך כנות ונאמנות. כאשר העם לוקה בחוסר כנות, ממלא את מסדרונות בית המקדש ועוזב את היתום והאלמנה, פונה האלוהים אל ירמיהו הנביא ואומר 'אל תתפלל בעדם ואל תפגע בי'. אל תפגוש אותי בתפילה! מפגש יכול להיות רק באמצעות כנות וחיבור עם עצמי. תפילת ערבית של יעקב, תפילה המתרחשת והרוחשת כאשר צללי ערב מכבים את הברירות הנוקבת של האור. יעקב נפנה אל הלילה, אל פכים קטנים שהוא שכח, זה שאור היום אינו מאיר אותם, רק אור הכנות. הוא מבקש להשהות את הלהט הריאלי של המפגש עם אחיו. ו'איש' אנונימי מבקש להיאבק עמו. ה'איש' הזר המתרוצץ בתוככי עצמו. האיש המבקש לכבות את כנותו ונאמנותו, מבקש לבדוק האם אכן כנות היא אפשרית, או שישנה תמיד מסכה של העצמי בתוככי עצמי. יתכן והכנות היא תמיד דימוי, ובשל כך צריכה כנות גדולה יותר, אבל זאת טבעה של כנות, היא תמיד לוטה בערפל, ולכן היא אף פעם לא מגלה את כולה, היא צריכה להיחשף ללא הרף בשאלה ותשובה, בדיאלקטיקה. כאשר מתבודדים בתוך החושך, מוכרחים להיאבק עם איש. הנפש נעשית סערה. אולם, האיש הזה הוא אנונימי. וגם יעקב לא שואל את שמו. בלילה אין שמות משום שאין מסכות. יש רק את ה'אני' עם ה'אני' ותו לא. יעקב מצליח להתמודד עם האיש והאיש 'לא יכול לו'. ברור שהוא לא יכול לו, ההתמודדות של יעקב עם האיש היא דווקא בכך שהוא שומר עליו כבר פלוגתא. אם סערת הנפש מסתיימת, השחר עולה, השחר המלאכי. והשחר אכן עולה בסופו של דבר. והכל עומד בצומת דרכים. והאיש 'לא יכול לו' אבל יעקב גם לא מכריע, הוא משחרר אותו. למה הוא משחרר? למה הוא לא עוטה ניצחון? משום שיעקב לא מאמין בדמות האסתטית של המנצח. כאנטיתזה של עשיו, אדמוני, כולו כאדרת שיער. דמות המבינה רק את ממשותם של דברים, חיתוכם, חיטובם וברירותם, את הכרעת עשר השניות של ניצחון, מבקש יעקב, איש תם יושב אוהלים, די אבסטרקטי וקצת מנותק מן העשייה הלוחמנית, הברורה והמראה את עצמה בגלוי, לחוות ניצחון שאיננו אסתטי, ניצחון הירואי, כזה המוותר על הניצחון שלו עצמו. הוא מצליח לעמוד אבל מבקש שלא להכריע, כמו הלילה. יעקב מפחד מדמותו של עשיו, כאשר הוא הולך להתברך בלאט אצל אביו, דרך חתחתים, הוא רועד 'שמא ימושני אבי', אולי ימשש אותו אביו, יבדוק את ממשיותו, ישאל אותו מה הוא עשה בחיים חוץ מלהגג הגיגים? ולא יהיה לו מה לענות. לכן יעקב תמיד מפחד בחברה ולמעשה אף פעם לא מתמודד עמה כמו שצריך, תמיד מבקש לשבת בשלווה ותמיד קופץ עליו רוגז כזה או אחר. לכן הוא מתפתל עם לבן, מבקש לעמוד על שלו ובסוף עובד שבע שנים נוספות, מיותרות, בהכנעה. לכן הוא מתנצל מהר על כל חטא שהוא לא עשה. לכן הוא 'שומר את הדבר' כאשר בניו סוערים. ולכן הוא נעצר בלילה לבדו, לפני המפגש עם עשיו. הוא מפחד 'לְנַצֵחַ' את עשיו. הוא לא רוצה להכריע אותו, הוא רוצה להותיר לו מקום, הוא לא רוצה להשתמש בכליו הלוחמניים והנוקבים של עשיו, הא רוצה להותיר מקום פתוח, כי אולי עשיו צודק באמת? ואולי ארבע מאות איש שבאו עמו לא באים כלל לקראתו אלא הם מנחת שלום? הרהורי לילה נוקבים. משום שאולי באמת צריך להיות ממשי ונוקב? יעקב מבקש להרהר אותם בכוח. לשאול עוד שאלות גם כשנדמה שאין כבר שום שאלה. הוא נאבק עם 'שרו של עשיו', ה'איש' שבתוכו המבטא את הרהורי חוסר הכנות שלו עם עצמו. וכשעולה השחר, אין כבר מקום לכל זה. 'אנשים' אנונימיים זקוקים לשמות. שמות שיגדירו אותם. ה'איש' מבקש להשתחרר מאחיזתו של יעקב. הוא כבר לא יכול להיות נוכח כאשר יש אור. כשעולה השחר הוא כבר מלאך האומר שירה. סטטיות של גובה. וכשיעקב דורש לשמו הוא לא עונה, אלא מתחמק, מתאדה אל מקומו. אבל הוא מעניק ליעקב שם. 'ישראל', 'כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל'. שם המורה על כך שיעקב יודע 'לשרות' עם אלוהים, לחיות חיי לילה. לאמור, גם כשיפציע השחר והוא יהיה חייב להכריע הכרעות ממשיות, לפגוש את אחיו, לטוב או למוטב, הוא תמיד יזכור את חיי הלילה האינטימיים שלו, תמיד ירחפו הרהוריו מעל להכרעותיו. ובניגוד לשמו של אברהם, שהוא מוחלט וסופי, ואברם, שמו הקודם, נמחה לחלוטין, שמו של יעקב עדיין ממשיך להיות נוכח על אף שהוא קרוי גם ישראל, משום שזאת הדיאלקטיקה של הדיאלקטיקה. המורכבות היא בין השמות, לא כמו אברהם שהוא אב המון, תמיד עולה על גדותיו בחסד לעברה של האוניברסליות. אבל יעקב מבקש להיות מבוקר יותר, משום שכאשר חסדים מאבדים פרופורציות הם מאבדים גם את עצמם ואת אחרים. וכך, כאשר דינה נסחרת בברית מילה, מבקש יעקב להכניע את ראשו ולא לעשות מהומה. שמעון ולוי 'העקרוניים', משולהבים בטענות צדק גבוהות 'הכזונה יעשה את אחותינו?' מוקעים על ידי אביהם שאומר להם 'עכרתם אותי'. משום ש'ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה'. יעקב לא מאמין בכוח המוחלט. הוא מאמין בכנות. הוא מזהה במעשיהם של שמעון ולוי חוסר כנות. לא הצדק חשוב, משום שהאדם אף פעם לא יודע מה צודק ומה לא. חשבון הנפש הפנימי והכנה הוא זה שחשוב. אלו הם חיי הלילה של יעקב ועמם הוא הולך לפגוש את עשיו.

חותם אמת שלו.

תגובה 1:

יעקב ועשיו במחרוזת סיפורי בראשית

"וָאוֹהַב את יעקב ואת עֵשָׂיו שָֹנֵאתִי". מילים אלה של מלאכי מקפלים בתוכם פרשנות מסורתית ומדרשית מקובלת לסיפורי יעקב ועשיו. ...