מה היא הגות יהודית הלכתית?

לבחון את משמעותה של ההלכה מתוך זווית חינוכית, מתוך עיון בפוטנצייאל שלה להגשמת ערכים מוסריים שונים, התבוננות בכישרון הפדגוגי שלה, ביכולת שלה לתרגל בידי מקיימיה אורח חיים אתי, הרי זה ניסיון שאיננו קולע לאופי העקרוני של ההלכה. ההלכה, בתודעה הדתית ההיסטורית מתייצגת כ'דבר ה'', היינו כפרקטיקה מחייבת בצורה ראשונית וקמאית. בחינה מסוג זה הופכת אפוא את ההלכה ממטרה לאמצעי. בעוד היא -בתודעה היהודית היסטורית- מחצינה את עצמה כתביעה מוחלטת, השקפה כזו הופכת אותה לשיטה, (אף אם לשיטה הטובה והמועילה ביותר, אין זה משנה), הופכת אותה לאמצעי חינוכי, שוט להמונים. ברור שאין זו ההלכה ההיסטורית, ההלכה ההיסטורית מחייבת באופן מוחלט וחד משמעי, היא לא עוד שיטה או מתודה להשרשת המוסר אצל ההמון. ההלכה מופיעה כחוק, לא כאפשרות מועילה ומעניינת.

מאידך גיסא, הלכה המופיעה כתוצאה של אמונה במובן השרירותי והסובייקטיבי של המושג, אמונה המבוססת על הווייה אמפירית היסטורית של 'התגלות', במובן השטחי והגס של המינוח, אשר ב'התגלות' זו 'הורדה מגבוה' תורה חד משמעית ומוחלטת, איננה ראויה לשמה מכל הבחינות והמובנים. ראשית, אמונה כזו היא סובייקטיבית לחלוטין, שרירותית ובלתי משמעותית ואין בה שום אלמנט מחייב מבחינה ערכית. מה היה או לא היה אינו משמעותי ואינו מחייב, אמונה בקיומו של ארוע מסויים היא שרירותית לחלוטין וחסרת כל משמעות כמו כל אמונה אחרת. שנית, אף האמונה הזו עצמה אין בה כדי לחייב, אף אם יבואו אלפי עדים ויאשרו את קיומו של המעמד ההיסטורי – אמפירי של ההתגלות אין בכח זה לחייב דבר מבחינה ערכית. גם אם היה אין זה מחייב מעשים מסויימים מבחינה מוסרית, ואין כל כח כפייה כל יכול בדמות מפלצות גהינם וקלעי שאול המסוגל להזין הכרעה ערכית, כל אשר הוא מסוגל לעשות זה שכנוע סובייקטיבי לעשיה מסויימת, (ולו תהא זו גם העשייה המרושעת ביותר, העיקרון איננו משנה כלום). חוץ מזה, כל מי שיש לו יד ורגל בהגות, מחשבה, פילוסופיה או תאולוגיה, מבין היטב שמושגים אלו אין בהם כל משמעות מציאותית שהרי מעצם הגדרתם אינם יכולים לחול על האל. דבר זה הוא אבסורד. מושגים אלו יש להם מובן רק מבעד לשכבה המטאפורית שהם עטויים בהם. האל אינו מתגלה כמו שאדם מתגלה ואינו מצווה כמו שאדם מצווה, זו אבן היסוד של האמונה המונותאיסטית. אבל, הס. דיינו, אין זה הנושא כאן. מספיקים לנו בעניין זה המאבקים המתישים של ישעיהו לייבוביץ'.  

מה היא כן, בסופו של דבר, הגות יהודית רצינית?

את ההלכה יש לבחון אפוא בחינה פנומנולוגית פנימית, לחזור למושגי היסוד של 'אמונה'. לא אמונה בארוע או בפיסיקה מסויימת, (כמה חסרי הבנה הם הספרים הפופולריים של דוקינס ודומיהם), אלא אמונה בדרך. אמונה בדרך פירושה הכרה במובן הפנימי המשמעותי של הדרך הזו. בטוּב המקורי, שהיא, בעצמותה דווקא, ניחנת בו. לא כאמצעי להתנהגות נאותה מבחינה אתית, לא כמתודה חינוכית, לא כשרירותיות סובייקטיבית וכאימפולסיביות מגזרית, אלא מתוך העומק החי של התופעה.

במובן זה, עולם ההלכה הוא דרך ואורח חיים מעשי, הוא מהווה גישה מסויימת לחיים עצמם. הגות יהודית משמעותית והתמודדות מעניינת עם הגות נגדית תהא זו אשר תציג את האמונה ואת עולם ההלכה במובן זה, הגות אשר תציג את המטען הרוחני של עולם ההלכה, את הפרספקטיבה הייחודית לה, את המשמעות הפרטיקולרית שהיא מעניקה לעולם הערכים האנושיים. הגות יהודית שתנסה במין סתמיות לאפיין את האפשרות לחינוך הומניסטי ומוסרי באמצעות היהדות, לא תייצג נאמנה את העולם היהודי ואת המרחב הממדי שלו. כמו כן, הגות שתבקש לאפיין את היהדות באמונה סובייקטיבית שרירותית, (רגש עלום וחטטני המנקר באינטואיציות האפלות של האדם), בשאלה האם 'יש אלוהים' או 'אין אלוהים', (במובן הברוטלי והגס, אמונה במפלצת עליונה, המכשפת הגדולה והמחוכמת ביותר שנמצאת אי שם רחוק בשמים, מה שקוראים היום; 'כח עליון', 'אנרגיה', או בקצרה; אלוהים), דיבור על אמונה כמו על החלפת מתכונים, תפגע קשות במרקם הרוחני והעמוק, -גם ההיסטורי-, של היהדות. (אכן, יש כאלו שמעוניינים לפגוע ביהדות, ולכן מציגים את היהדות באור השחור הזה, מתעקשים להציג את היהדות כשאלה של אמונה אישית, עניין של טעם וסגנון).

במובן זה, המובן הפנומנולוגי של עולם היהדות ההלכתי, על הגות יהודית משמעותית להעלות על מוקד הדיון את הבוער באמת, המתחים שבין אוניברסליות / פרטיקולריות, דת / לאום, חירות / שעבוד, אוטונומיה / הטרונומיה, אתיקה / הלכה, שהן השאלות ההיסטוריות החיוניות ליהדות אשר מבעד להם מופיעה משמעותה התכנית של היהדות, כנגד ערכי בסיס אחרים העולים ישירות בתודעתנו, ומבעד לכך ולאור כך, לבחון את העולם התאולוגי הנספח, את מובנו, את יצירתו, ואת עולם המושגים שלו.

יש אפוא לבטל את האפולוגטיקה של מושגי היסוד, (בניגוד לאפולוגטיקה ערכית שהיא אף מתחייבת, לא רק בדתות אלא בכל המין האנושי), יש לבחון את היהדות בצורה בוגרת, (במובן בו לוינס משתמש במאמרו המפורסם 'דת של מבוגרים' בחירות קשה), מבעד לתוכן ולמשקפת הערכית שלה. זווית הראייה שלה את פני ההווייה.